פסק-דין בתיק ע"פ 4458/12

השופטת ע' ארבל:

           ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד השופטת ק' רג'ניאנו) בת"פ 25958-06-11 מיום 23.4.12, שהרשיע את המערער על-פי הודאתו ודן אותו לעונש של 36 חודשי מאסר בפועל, וכן הפעיל שני מאסרים על תנאי מתיקים קודמים במצטבר ובחופף, כך שבסך הכל נגזרו על המערער 48 חודשי מאסר בפועל. עוד נגזרו על המערער 9 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים והוא חויב בפיצוי המתלוננים בסכום כולל של 3,000 ש"ח.

רקע

1.        המערער הורשע על יסוד הודאתו במסגרת הסדר טיעון, שהושג לאחר שמיעת חלק מהראיות, בעבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 רישא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), תקיפה הגורמת חבלה ממשית לפי סעיף 380 לחוק והיזק בזדון לפי סעיף 452 לחוק. כתב האישום המתוקן מתאר מעשי סחיטה כלפי בעל מספרה בשם אנדאלק קטלה (להלן: קטלה). על-פי המתואר, כשבוע עובר ליום 7.6.11 הגיע המערער עם אחר למספרה וביקש להסתפר. לאחר שהסתפר, עזב את המקום מבלי ששילם עבור התספורת. כעבור מספר ימים חזר המערער עם האחר למספרה ושניהם דרשו להסתפר מבלי לשלם. קטלה ועובד נוסף (להלן: בלטה) סירבו לדרישתם והשניים עזבו את המקום. כעבור מספר שעות חזר המערער עם האחר כשהם בגילופין והמערער הכה את בלטה בראשו באמצעות בקבוק מזכוכית וגרם לו נפיחות בראשו. בהמשך, באותו היום, שב המערער עם האחר למספרה והשניים דרשו מבלטה וקטלה להסתפר בחינם תוך כדי איומים עליהם שאם לא יענו לבקשתם, ידקרו אותם, ישרפו את המספרה והיא לא תעבוד יותר. באותו היום שב המערער למספרה ביחד עם אחרים. אחד מהאחרים הפך את כסאות המספרה ואיים על קטלה ובלטה שיהרגו אותם והמקום יישרף אם לא יתנו להם כסף ויספרו אותם. ביום 7.6.11 בעת שקטלה, בלטה ומספר לקוחות שהו במספרה, השליך המערער בקבוק לתוך המספרה ושבריו התפזרו וגרמו נזק למראה.

יצוין כי במסגרת הסדר הטיעון טענו הצדדים באופן חופשי לעונש.

2.        המערער ביצע את העבירות בהיותו בן 19, וכמצוות המחוקק הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר לגביו. שירות המבחן ציין כי המערער הודה בביצוע המעשים בפני קצינת המבחן, לקח אחריות והביע חרטה. בעברו חמש הרשעות קודמות בעבירת אלימות ורכוש. הוריו מתקשים להתמודד עם התנהגותו ואינם מהווים מערכת תמיכה עבורו. בגיל צעיר הוצא מבית הוריו למסגרות שמחוץ לבית. על-פי התסקיר, בכל המסגרות שבהן שהה לא שיתף פעולה עם הצוות. במסגרת אבחון פסיכיאטרי נמצא שהוא לוקה בהפרעה התנהגותית, לא גויס לצה"ל ולא עבד באופן מסודר. המערער נוהג לשתות משקאות אלכוהוליים, בעבר שולב במסגרת קהילה טיפולית, אך לא סיים את תהליך הטיפול בשל קשיים רגשיים והתנהגותיים. במפגש הנוכחי עם שירות המבחן ביטא עייפות מאורח חייו השולי והביע רצון להשתלב בתהליך גמילה במסגרת ההליכים היום. נוכח מצבו המשפטי המורכב וכישלון הטיפול בעבר, נמנע שירות המבחן מהמלצה טיפולית. עם זאת המליץ כי תיבדק אפשרות השתלבותו בהליך טיפול וגמילה במסגרת שב"ס.

3.        בגזר הדין נתן בית המשפט המחוזי דעתו למכלול נסיבות העניין ובחן את השיקולים לחומרה ולקולא. לחומרה ציין שכל אחת מהעבירות חמורה בפני עצמה, והפנה לרצף העבירות ולמשקלן המצטבר. בית המשפט הדגיש את האלימות הפיזית והמילולית המצביעות על אופיו האלים של המערער ומסוכנותו לציבור. הוא תקף את עובד המספרה עם בקבוק בראשו כשהיה מצוי בגילופין וכאשר קופה של שרצים ומאסרים על תנאי תלויים מעל ראשו. עברו המכביד מצביע שאין עליו מורא הדין. עוד הוסיף בית המשפט כי מעשי התקיפה הפיזית לוו באיומים. בית המשפט התחשב לקולא בהודאת המערער ובכך שנטל אחריות למעשיו, בהדגישו כי זו נקודת הזכות היחידה שיש לזקוף לטובתו. בית המשפט לא התעלם מכך שהמערער הביע רצון לטיפול, אך הוסיף כי ניסיונות העבר לסייע לו לא צלחו. עם זאת, ציין כי יש בכך אולי זיק של תקווה לראשיתו של הליך טיפולי. בסופו של דבר, העדיף את האינטרס הציבורי על פני נסיבותיו האישיות של המערער וגזר עליו עונש כמפורט לעיל.

4.        בא כוח המערער טוען כי העונש שנגזר על המערער חמור בצורה בלתי מדתית. הוא סבור כי היה מקום ליתן משקל גדול יותר לנסיבותיו האישיות הקשות, גילו הצעיר, הודאתו והעובדה שכתב האישום תוקן באופן משמעותי ביותר, כך שהסמכות לדון בתיק נתונה למעשה לבית משפט השלום. באשר לנסיבותיו האישיות, נטען בפרט כי המערער נולד למשפחה מרובת ילדים, קשת יום, וגדל בתנאים של עזובה רגשית. צוין כי בעברו ניסיונות אובדניים. עוד נטען כי העונש חורג מרף הענישה במקרים דומים וכי בית המשפט הושפע מעובדות כתב האישום המקורי. כן הודגש כי המערער נטל אחריות למעשיו והביע רצון בשינוי. בא כוחו סבור, על כן, כי יש לעודד את המערער לעלות על דרך הישר על-ידי השתת עונש מתון. לבסוף נטען כי היה מקום להפעיל את המאסרים המותנים בחופף לעונש בתיק שלפנינו מאחר שאף שנעברה עבירת פשע, זו לא אופיינה באלימות של ממש בנסיבות הביצוע דכאן.

5.        באת כוח המשיבה סבורה שיש לדחות את הערעור. היא מציינת כי המערער ריצה בעברו 32 חודשי מאסר, פרק זמן עצום, לדבריה, ביחס לבחור צעיר בן 20. לטענתה, בתיקיו הקודמים התחשבו בו גם גורמי התביעה וגם בתי המשפט לאורך כל הדרך. היא טוענת כי התנהלותו של המערער מלמדת על היעדר גבולות. הוא ממשיך לבצע עבירות שוב ושוב, למרות ההתחשבות בו, ומכאן הצורך האקוטי במקרה הנוכחי בעונש מרתיע שיעביר מסר חד-משמעי כי עליו לחדול מדרכיו הרעות. לבסוף עמדה על קיומה של מגמת נסיגה במצבו, שבאה לידי ביטוי בתסקיר המשלים.

6.        בתסקיר המשלים שהוגש בעניינו של המערער נמסר כי לאחר מתן גזר הדין,  המערער התקבל לטיפול גמילה מאלכוהול בכלא "חרמון", שם שהה 4 חודשים, עד שנפלט מהטיפול בחודש אוקטובר 2012. דווח כי המערער לא הצליח לערוך שינוי מהותי, התקשה להסתגל למסגרת המחלקה ולתת אמון במטפליו ובשותפיו לטיפול. עוד התקשה בחשיפה אישית והביע נוקשות רבה בעמדותיו. לאחר שנפלט מהטיפול, הועבר המערער לבית סוהר "צלמון" לאגף משתלבים והופנה לקבוצה ראשונית לנפגעי אלכוהול. במהלך מאסרו, נרשמו לחובתו עבירות משמעת בשל קשייו לעמוד בגבולות ולקבל נהלים, כמו-גם החזקת סכין מאולתר וכלים לצריכת סמים. עם זאת, צוין כי בדיקות השתן שמסר נמצאו נקיות מסם.

הכרעה

7.        כידוע, אין זה ממנהגה של ערכאת הערעור להתערב בגזר הדין, אלא אם כן שוכנעה כי הערכאה המבררת הונחתה על-ידי שיקולים מוטעים או כי העונש שנגזר מופרז באורח קיצוני לקולה או לחומרה (ראו, למשל: ע"פ 897/12 סלהב נ' מדינת ישראל, פסקה 46 (30.7.12)). איננו רואים מקום לסטות מהכלל במקרה הנוכחי.

           המערער נהג בבריונות כלפי בעל המספרה ועובדו וניצלם עם אחרים בדרך של איומים, הפחדה ואלימות במשך כשבוע, למען השגת מטרתו. גם אם לא מדובר בניסיון סחיטה של "דמי פרוטקשן" במובן המקובל ולא הופעלה כלפי המתלוננים אלימות ברף העליון, כטענת ההגנה, הרי שאין להקל ראש באלימות הניבטת מהתנהגותו הכוחנית של המערער. בית המשפט המחוזי הטיל עליו 36 חודשי מאסר בפועל וכן הפעיל שני מאסרים מותנים שריחפו מעליו, כך שכעת ניצב הוא בפני עונש של 48 חודשי מאסר. הגם שלא מדובר בעונש קל, איננו מוצאים עילה להתערב בו בנסיבות העניין.

           ענייננו בבחור צעיר, בן 20, שנסיבות חייו מורכבות הן עד מאד. אין ספק כי בעטיין של נסיבות אלה, בין היתר, התדרדר מסלול חייו לפשע. מסלול חיים זה מתבטא בסדרת הרשעות בפרקי זמן צפופים בעבירות רבות - עבירות רכוש, אלימות, עבירות נגד עובדי ציבור, בריחה ממשמורת חוקית והפרות הוראות חוקיות. עבירה רודפת עבירה, הליך רודף הליך. בגין הרשעות אלה ריצה המערער תקופות מאסר בין כותלי בית הסוהר, תקופות ממושכות יחסית לבחור בן גילו, וכן נדון הוא לתקופות בלתי מבוטלות של מאסר מותנה.

           חרף דרכו הפלילית, שבו וניסו בתי המשפט וגורמי הטיפול להושיט יד למערער ולסייע לו להיחלץ ממסלול החיים שאליו נקלע. ואולם הדבר לא הועיל, המערער הוסיף לפשוע, גם כאשר מאסרים מותנים מרחפים מעליו. גם ניסיונות טיפול וגמילה לא הועילו. כפי שעולה מהתסקיר המשלים, למרות שהמערער הביע בתחילת הדרך נכונות ורצון ביצירת שינוי בחייו, הרי שהוא לא השכיל למצות את מסגרות השיקום שהוצעו לו והוא נפלט מהן.

           קשה שלא להתייחס לתיק הנוכחי כעוד חוליה בשרשרת. קריאת סנגורו להתחשב בנסיבות חייו הקשות של המערער נטענה בהליכים קודמים בעניינו, והובילה להתחשבות מצד בתי המשפט. אולם כפי שכבר הודגש בעבר, על המערער להבין שלא ניתן לשוב ולהיתלות בטענה זו ועליו ליטול אחריות להתנהגותו ולמעשיו. צודקת באת כוח המשיבה כי יש צורך בהעברת מסר חד-משמעי למערער, שישנו מחיר יקר בצד מעשיו. בהינתן התמונה הכוללת, העונש שנגזר נראה לנו סביר ומדתי ולפיכך איננו רואים הצדקה להמתיקו או להתערב בדרך הפעלת המאסרים המותנים שלחובתו. גם ביתר טענות הסנגור לא מצאנו טעם המצדיק התערבות.

           נחתום את פסק הדין בהבעת תקווה כי יום יבוא והמערער יצליח להיעזר בגורמי הטיפול שסביבו ולשנות את אורחות חייו לחיוב, למענו ולמען הציבור כולו.

           הערעור נדחה.